בנם של שושנה ויצחק, אח צעיר לנאוה ולרני. נולד ביום ט' באב התשכ"ח (3.8.1968).

גדי גדל בבית ינאי ולמד בבית הספר היסודי בכפר ויתקין ובבית הספר העל יסודי האזורי ברופין.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים, בינואר 1987, התגייס גדי לצה"ל. תחילה התגייס לקורס טייס ולאחר מכן עבר לשרת כמש"ק בסיירת מטכ"ל, עד לשחרורו בשנת 1990.

עם שחרורו עבד גדי כראש צוות בחברה לבניית בתי עץ, טייל במזרח הרחוק ובניו - זילנד וכששב, הוצע לו לחזור ליחידה. גדי, שנענה לאתגר, יצא לקורס קצינים באוגוסט 1992 וחזר ליחידה בסיומו על מנת להקים את קמניית המילואים ולתפקידי ע. קמ"ן נוספים.

אהבת השפה והתרבות הערבית הובילו את גדי ללימודי מזרחנות באוניברסיטה.

גדי בחר להקדיש את שנת שירותו האחרונה בקבע להדרכת צוערים בבה"ד 15, תפקיד ממנו שאב סיפוק והנאה – לקיחת חלק בתהליך הכשרתם לקצונה בחיל המודיעין.

בדצמבר 2000, לאחר השחרור, החל לעבוד במשרד הביטחון שם מצא עניין רב בתפקיד מרתק שנתן דרור לכישרונותיו המגוונים ורעיונותיו היצירתיים. לאחר מותו, קיבלה המשפחה בשמו צל"ש על פרויקט ייחודי שאותו הגה תכנן והוביל.

גדי היה בן זוגה של נועה ואביהם של ניב ושירה.

גדי היה אדם שקט וצנוע. סקרן, יצירתי וברוך כישרונות. מצחיק ומיוחד שאהב לצלם, לנגן בגיטרה, לרכב על אופניים, ללמוד שפות ולגלוש על גלשן גלים בים שלידו צמח ושאותו כל כך אהב.

במאי 2004 גדי חלה בלוקמיה. לאחר שבוע, ביום ז' בסיון תשס"ד (26.5.2004), נפטר במפתיע מסיבוך של המחלה. בן 36 בנופלו.